[ 402 ] ר ו ע י ה ו ר ו ב י ץ בית מקרא סז / ב ( תשפ"ב ) 61 ירמיה הפגוע אף פנה במכתב לדוד בן-גוריון, כדי שליחת הבעל הנבגד אל מותו . והלה השיב לו במכתב ארוך ולפיו הוא מבדיל 'בין הצד האישי והאינטימי ובין הצד הציבורי' : אדם יכול להיות נזיר וקדוש כל ימיו ולא יצלח לשליחות ציבורית, וייתכן ההיפך . . . כותבי המקרא ועורכיו היו מעריצי בית דוד המלך, וגדלותם המוסרית היא שלא העלימו מהעם הפשע האיום והמחריד של דוד, לא רק ביחס לבת-שבע, אלא לאוריה החתי . והמעשה שעשה לאוריה, משרתו וחיילו הנאמן, גרוע פי אלף ממה שעשה לבת-שבע . ואמנם בא אליו נתן הנביא והוכיח אותו באומץ-לב, אבל לא פסל את מלכותו, ועד היום הזה שר עם ישראל 'דוד מלך ישראל חי וקיים', ואין לך מלך נערץ באגדה היהודית כדוד המלך, אם כי כל יהודי יודע מה עולל דוד המלך לאישה של בת-שבע, לאוריה החתי . ואם על כמה דברים שבמקרא אפשר אולי להגיד שהם אינם אלא דברי אגדה, הרי הסיפור הטרגי והמחריד על אוריה החתי נושא עליו חותם האמת, ואין כל יסוד לפקפק באמיתותו ההיסטורית . ואפילו הנביא נתן אשר אמר לדוד "אתה האיש" ( בתשובה לדברי דוד כי "בן מוות האיש העושה זאת" ) הוסיף...
אל הספר