נסיגת הטעם בתיבות המסתיימות בפתח גנובה

[ 214 ] מ ר ד כ י מ י ש ו ר בית מקרא סו / א ( תשפ"א ) 3 וזה מנהג הפשטא בתיבה שמסתיימת בפתח גנובה, למשל : לְפָנֶ֙ יךָ֙ ( יש' נח 8 ) . גָּבֹ֨ הַּ֙ ( קהלת ה 7 ) , בָּר֙ וּחַ֙ ( שם ח 8 ) , יוֹדֵ֙ עַ֙ ( שם ט 1 ) . מכיוון שדין תיבה שיש בה פתח גנובה כדין תיבה מוטעמת מלעיל, לא אמורה לחול בה נסיגה של הטעם, שהרי כל עצמה של תופעת הנסיגה לא באה אלא להפוך תיבת מלרע למלעיל, והרי כבר זו תיבת מלעיל . ואף על פי כן מצאנו נסיגה של הטעם בתיבות אחדות ( כולן בינוני יחיד של בניין קל ) בעלות פתח גנובה, כלומר, תיבות שהטעם נסוג בהן לתנועה השלישית מסוף התיבה : 4 מֹ֣ נֵֽ עַבָּ֭ ר ( שם יא 26 ) , וְשֹׁ֥ לֵֽ חַ בּ֤ וֹקֵֽ עַמַ֙ יִם֙ ( יש' סג 12 ) , כָּל-בֹּ֣ צֵֽ עַבָּ֑ צַע ( משלי א 19 ) , מַ֝֗ יִם ( איוב ה 10 ) . הדבר תמוה . בעקבות נסיגת הטעם הייתה אמורה להימצא הברה אחת בלבד לא מוטעמת בין שתי ההברות המוטעמות שהנסיגה נועדה להפריד . בבינוני של בניין קל המסתיים באחת מאותיות הח"ע, נסיגת הטעם מובנת במשקל 5 אבל אינה מובנת במשקל הנסמך המובהק פּוֹעַל, כגון הֲנֺ֣ טַֽ ע אֺ֭ זֶן ( תה' צד 9 ) , פּוֹעֵל, המחייב שתי תנועות סופיות ...  אל הספר