פרק חמישי: פולמוס הרקונסטרוקציה

234 | אל סף מדינה נשים . 5 בהתחשב בכך, בכינוס ארצי של ועדי פועלים במפעלי תעשייה שארגנה מפא"י ב- 7 בינואר 1943 הדגיש בן-גוריון כי רבים מפועלי החרושת בארץ לא באו 'ממקור חלוצי' וכי ותפקידה של מפא"י הוא לדאוג 'שהעבודה לא תהיה להם רק אונס אלא שיֵדעו את הייעוד של העובד . ובייחוד יש לעשות זאת לגבי החלק החלש ביותר . האישה מתחילה לתפוס מקום חשוב בחרושת – בשעת המלחמה יותר . [ . . . ] היא פחות מזוינת בערכי התנועה מהפועל, אנחנו לא נוכל לקיים את ההבדלים האלה בין פועל ובין פועלת' . 6 בנוסח המעובד של הרצאתו, שפורסם בכתב העת המפלגתי 'הפועל הצעיר' ובעקבותיו בגרסה המהוקצעת של השקפתו שפרסם במאסף 'אחדות העבודה', הניח בן-גוריון להיבט המגדרי לטובת מה שנתפס בעיניו כעיקר : 'דאגת יום המחר' . במסגרתה הוא ראה בעמידה 'על רגל החקלאות [ . . . ] עמידה צולעת, שלא תיכון לאורך ימים' . 7 בה במידה הדאיגה אותו צליעתה של מפא"י עקב המשבר המתחדד עם סיעה ב בעניין קיום משטר מבני של סיעות במפלגה . במרכזו של המשבר ניצבו פועלי תל אביב . בן-גוריון לא האמין שאפשר לאחות את הקרע עם סיעה ב . המחלוקת המדינית המתחדשת עם נאמני טבנקין בקי...  אל הספר