72 | אל סף מדינה בן-גוריון, שהשקפת ההפרדה הייתה מובנית בתפיסת עולמו הפוליטית, חזר ארצה מהקונגרס הציוני העשרים ואחד בז'נבה ב- 2 בספטמבר 1939 . למוחרת כינס את הנהלת הסוכנות וחיבר גילוי דעת בשמה שבו הוצהר על מחויבות היישוב ל'ניצחונה של האימפריה הבריטית' בעקבות הכרזת המלחמה של בריטניה על גרמניה עקב פלישתה לפולין . בגילוי הדעת נקבע כי 'כל עזרה שיהא ביכולתנו וברשותנו להושיט לצבא הבריטי ולאומה הבריטית – ניתן בנפש חפצה' . הבטחה דומה נתן וייצמן לצ'מברליין טרם פרוץ המלחמה באירופה . שרתוק, שהגיע באותו יום ארצה, ניסה לעכב את פרסום גילוי הדעת בנימוק ששוחח בקהיר עם מפקד הכוחות הבריטיים במזרח התיכון ארצ'יבלד וייוול ( Wavell ) , והלה הביע התנגדות לגיוס צבא יהודי . בנסיבות אלו הסיק שרתוק כי 'אין אנו יכולים להכריז על גיוס היהודים לצבא הבריטי' מחשש שהדבר יתפרש בציבור היהודי בשגגה כאילו כבר הושגה הסכמה כזו . בן-גוריון הדף את התנגדותו של שרתוק בנימוק ש'אין אנו חיים מפיו של וייוול' . אפשר לפרש זאת כביטוי ראשון לעמדה שתנוסח לימים בָּאִמרה 'לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים' . קהות הבנתו הפוליטית ...
אל הספר