356 מנהיג בסערת התקופה 137 בצד את תגובת היישוב נגרמו בין השאר מתחושת חוסר האונים ומגודל הטרגדיה . ההבנה שגילה למניעי השתיקה המשיך בר-אילן לעורר את הציבור למחאה וסירב להרפות מהנושא, גם כאשר נראה היה שאין כל תועלת במחאת היישוב . בשעה קשה זו קרא לשוב ולאחוז בנשק היהודי הישן, תפילה וצעקה, צום בכי ומספד, מתוך תקווה 138 לעורר רחמי שמים ורחמי האומות . אלא שגם בר-אילן עצמו נקט מידה מסוימת של שתיקה, בשנים 1941 - 1942 , שבהן 139 באותם ימים אכן פסקשרר ביישוב החשש מפני כיבוש גרמני של האזור כולו . מלזעוק מעל דפי העיתונות על גורל יהודי אירופה ועסק בעיקר בסכנה המרחפת על ראשם של יהודי הארץ . אז דווקא שיבח את עמידתו האיתנה של היישוב, ששמר על 140 משהוסרה סכנתשגרת חייו ולא נאחז בפאניקה גם לנוכח איום חמור לשלומו . הפלישה הגרמנית לארץ, בסוף שנת 1942 , ובמקביל החלו להתקבל ידיעות מהימנות על גורל יהודי אירופה, שב להתריע כנגד האדישות הכללית ועודד גילויי צער ואֵבל ציבוריים . עמדתו של בר-אילן, שתמכה בגילויי אֵבל פומביים וקראה לזעקת מחאה ציבורית, לא הייתה מקובלת על כלל היישוב . חוגים בשמאל, כמו "השומר הצעיר" ו"פו...
אל הספר