330 מנהיג בסערת התקופה כותבי דברי ימינו מתוכנו מטעימים ומדגישים, [ . . . ] שאם בימי שלום ושלווה אנו מרשים לעצמנו להיפרד ולהיבדל [ . . . ] הרי בשעת סכנה ובימי אסון אנו מתאחדים ומתלכדים ומקבלים עלינו את האחריות השיתופית, וכל אשר לו 25 נותן אדם בעד חברו ובעד הציבור כולו . האסון הנורא שהתרגש ובא על יהודי אירופה, שטרם נודע אז במלוא היקפו ומשמעותו, היה לדעתו עת מבחן לאחריות ולערבות ההדדית בתוך העם היהודי . הוא הבין כי בשעה קשה זו תיבחן הסולידריות היהודית, ומאמצי ההצלה והעזרה יהיו אחד המדדים לחוסנה . 26 הוא אמנם לא צפה, כפי שאף מנהיג יהודי בארץ ובעולם לא צפה, את תוצאותיה המחרידות של המלחמה בעבור היהודים, אולם פעמוני האזעקה צלצלו באוזניו כבר שנים קודם לכן והתגברו בחודשים הראשונים למלחמה העולמית . במאי 1940 כתב לידידו, דוד צבי פנקס : "אין תנומה לעיני ואין מנוחה לנפשי אף רגע ובקרבי סערת ים" . 27 לצד אמרות התקווה והעידוד שנקט, היעדר הקשר והמידע המקוטע שהגיע מאירופה מילאו את ליבו דאגה עמוקה, ונדודי שינה פקדו אותו מחרדה לגורל יהודי אירופה בכלל ולגורל קרוביו וחברי "המזרחי" בפרט . מחבריו בתנועה ביקש ...
אל הספר