סיכום: בר־אילן וסוגיית העלייה לארץ ישראל

323 פרק רביעי : בר-אילן וסוגיית העלייה – מעשה ציוני ממניע דתי כחלק מתהליך הגאולה . שני יסודות אלה עיצבו את תפיסת עולמו, שגילמה במידה 263 רבה את השקפת העולם הציונית-הדתית בסוגיית העלייה לארץ . ההיבט הראשון היה היבט ריאלי ומחושב, אשר צידד בעלייה חלוצית מבוקרת ולגאלית, שמכוּונת בראש ובראשונה לפיתוחה של הארץ ורואה תועלת בניצול כוח השפעתה של יהדות הגולה . לעומת זאת, ההיבט השני תפס את העלייה כמצווה דתית המוטלת על כל יהודי ולפיכך התקשה לקבל מגבלות על העלייה מסיבות כלכליות או מטעמי סינון חברתי . שני צדדים אלה באו לידי ביטוי ביחסו של בר-אילן כלפי העלייה, אולם בהתנגשות בין שניהם גבר המניע הדתי באופן עקבי . מסיבה זו נתן עדיפות לעליית רבנים ובני תורה על פני עולים רגילים והתנגד לעלייה "נבחרת" ולהגבלת עלייה מנימוקים כלכליים בלבד . זו אחת הסיבות לכך שלאחר זיהויה של מצוקת יהודי אירופה בשנות השלושים הראשונות קרא לפתוח להם את שערי הארץ ללא כל הגבלה . המניע הדתי, שהתקשה גם קודם להכיל הגבלות כלשהן על עלייה יהודית, פרץ עתה ביתר שאת . נימוק ה"הצלה" שנוסף כעת הכריע את הכף . בר-אילן היה אחד המנהיגים הציונים ה...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן