317 פרק רביעי : בר-אילן וסוגיית העלייה – מעשה ציוני ממניע דתי בדרכים אלו ולאחר מכן הורחב השימוש בהן אף לקבוצות מאורגנות . החל משנת 1934 החלו הפלגות של קבוצות מאורגנות, שביקשו לחדור לתחומי הארץ דרך הים . משלב זה ואילך קיבלה העלייה הבלתי לגאלית היבט של מחאה מדינית כנגד מדיניות 232 ההגירה הבריטית וזכתה לכינוי "העפלה" . אין בידינו מידע מה הייתה עמדתו של בר-אילן בשאלה זו בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים . אין ספק שידע על קיומה של התופעה על צורותיה השונות, אולם נראה שבשלב זה לא עודד אותה, לפחות לא בפומבי . ידועה הייתה לו עמדתה של ההנהלה הציונית, שהתנגדה מלכתחילה לעלייה הבלתי לגאלית ואף ביקשה לבלום 233 גם אם לא קיבל את דעתה, מסתבר שכל עוד נמשך זרם העלייה בצורה סדירה אותה . 234 פחות או יותר, לא ראה בר-אילן צורך להתנגש חזיתית עם ההנהלה או עם הבריטים . עם הופעתו של גל העלייה הגדול בשנת 1932 , שבישר את תחילתה של העלייה החמישית, החלה לקבל העלייה הבלתי לגאלית צורה מאורגנת ושיטתית יותר, כמו במקרה של "תיירי" המכביה הראשונה ( 1932 ) , שאלפים מתוכם נותרו בארץ . באותה עת החלו גם גורמים שונים ב"מזרחי", ...
אל הספר