313 פרק רביעי : בר-אילן וסוגיית העלייה – מעשה ציוני ממניע דתי הוא היה בדעה כי בשלב הזה צריכה התנועה הציונית להציג בבירור את תביעותיה המלאות, כלומר עלייה יהודית חופשית ללא כל הגבלות . לדבריו, התביעות הישנות שדיברו על יכולת קליטה או על מכסות כלשהן כבר אינן רלוונטיות בשעה שעל הפרק עומדים מיליוני יהודים, שחרב חדה מונחת על צווארם . במצב זה, סבר, יש להציג את 209 עלייה חופשית התביעות המקסימליות הקשורות עם הקמת מדינה יהודית עצמאית . 210 הייתה מרכיב בסיסי בדרישה זו . נאמן לדעתו, לא היסס בר-אילן להביע דרישה זו גם בשיחותיו עם אישים רמי דרג . בפגישתו עם הנציב העליון הבריטי, הרולד מק-מייקל, בתמוז תש"ב ( יוני 1942 ) , העלה 211 מק-מייקל,את אפשרות קליטתם של מיליוני יהודים בארץ במהלך המלחמה ולאחריה . שסבר כי לא ניתן להכניס כמות זו של יהודים לארץ ישראל, דחה את דבריו באומרו "גם לכוס בירה יש גבול" . בתגובה השיב בר-אילן בהומור כי "לבירה יש דווקא קצף לפעמים, 212 גם בפגישה שערך חודש לאחר מכן עםהמראה שהכוס מלאה ואחרי כן מכניסים עוד" . ראש ממשלת דרום אפריקה, הגנרל יאן סמאטס ( Smuts ) , חזר מספר פעמים על הצורך ...
אל הספר