288 מנהיג בסערת התקופה 93 כלומר, הגבלות העלייה הבריטיות, שאישרו מכסות קצובות בכל פעם,המלכות'" . נתפסו בעיניו כגזרות לא צודקות ולא חוקיות, משום שהן מנעו מיהודים לעלות לארץ . לפיכך סבר בר-אילן שמי שעולה שלא כחוק – "מבריח מן המלכות", כלשונו – נוהג בצדק ואין לבוא אליו בטענות . לאור זאת הייתה ההנהלה הציונית צריכה לדעתו להגיב על מעשי ה"צייד" והגירוש הבריטיים בחומרה רבה וביתר תוקף ולא במחאה מינורית ושקטה . אכן, באותה עת, בשנת 1934 , מפלגות "הציונים הכלליים" ו"המזרחי", יוזמות הארגון החדש שהיו מזוהות עם הצד הימני במפה הפוליטית, היו מחוץ לקואליציה הציונית ונציגיהן לא השתתפו בהנהלה הציונית . מסתבר שעובדה זו חיזקה את העמדה 94 מכל מקום, מעורבותו של בר-אילן בניסיוןהאופוזיציונית שאותה נקטו ביחס לסוכנות . להקים אגודה חיצונית לטובת העלייה היהודית מעידה על ביקורת על התנהלותה של ההנהלה בנושא העלייה, ועל כך שמדיניותה נתפסה בעיניו כמשדרת חולשה ובלתי מסוגלת לעמוד על אחד האינטרסים המובהקים ביותר של הציונות . ניתן לשער שמאחורי דבריו עמדה גם מחאה על תחושת קיפוח שעליה התלוננו נציגי הציונות 95 למעשה, לאחר שבועות...
אל הספר