285 פרק רביעי : בר-אילן וסוגיית העלייה – מעשה ציוני ממניע דתי 78 כתב לאחד המהססים . בלהט אמונתו סבר שמי את מקומותיהם מתוך חוסר אמונה", שיעלה לארץ ישראל וייאחז בה ימצא את פרנסתו, בסופו של דבר . בהתאם לכך התנגד להצהרות של עולים שבאו לניסיון, לבדוק האם יוכלו להסתדר בארץ או לא . "לא תנסו את ה' אלוקיכם", ציטט כנגדם את הפסוק מספר דברים ו, טז . הישיבה בארץ ישראל היא מצווה מהתורה, הסביר, ולפיכך אסור לעשות "ניסיונות" ולהתנות את העלייה 79 אליה . יש לעלות בנחרצות ובביטחון, והעושה כן – יצליח . יחד עם זאת, כמנהיג ציבור חש אחריות כלפי העולים ובזמנים של משבר כלכלי נזהר מלהמליץ לעלות לכל החפץ בכך . כך נהג למשל בשנת תרצ"ז ( 1937 ) , שהייתה 80 בתשובה לאדם שנועץ עימו שנה של מיתון כלכלי וגאות במספר המובטלים בארץ . באותם ימים באשר לאפשרויות עבודה במידה שֶיעלה, ענה בר-אילן שאינו יכול להמליץ לו באופן נחרץ לעלות, כיוָון שבמצב הנוכחי אין ביטחון שימצא משרה טובה 81 דוגמה זו מלמדת יפה על המתח והאיזון שנוצר לא פעם בין תפיסת כפי שהייתה לו . עולמו לבין האחריות שחש כמנהיג . למרות השקפתו, הדוגלת בעלייה לארץ גם במחיר ש...
אל הספר