230 מנהיג בסערת התקופה עקביות ולעיתים נראו כסותרות, כי פעמים שיבח את כוח האיפוק המרשים של היישוב 115 ופעמים אחרות התבטא בחריפות נגד מדיניות ההבלגה . עם פרוץ המאורעות באביב 1936 , בזמן שהיה בר-אילן עדיין חבר בוועד המפקח של "ארגון ב", אמר "שכל זמן שהמחלקה הפוליטית של הסוכנות מנהלת משא ומתן 116 אולם בשיחות לא רשמיות מתח ביקורת נוקבתעם הממשלה, עלינו לנהוג במתינות" . 117 על ההבלגה שיצרה מצב שבו "הערבים יורים בנו בלי פחד, כאילו היינו ציפורים" . הפער בין האמירות השונות נבע, כפי הנראה, מהמתח שבין עמדתו הרשמית כמנהיג 118 רציונלי, המקבל את הכרעת המוסדות, לבין דעתו האישית, שנטתה לכיוון שונה . התוצאה הייתה שבקרב מפקדי "ארגון ב" נוצרה התחושה, שבניגוד לחבר אחר בוועד המפקח, יהושע סופרסקי, שהתנגד באופן מוצהר לכל פעולות נקם, גילה בר-אילן 119 בעיני מפקדי הארגון הייתה זו מעין פשרה גמישות-מה והבנה ל"פעולות מוגבלות" . בין פעולות גדולות, שלהן התנגד בר-אילן מחשש שיזיקו למאמץ המדיני, לבין חוסר תגובה מוחלט, העלול לדעתו להתפרש כחולשה ולעודד את הפורעים הערבים . בפועל, עקב חילוקי הדעות שנוצרו בוועד המפקח, נאלץ הא...
אל הספר