1. גישתו העקרונית של בר־אילן ביחס לערביי הארץ: אוסף יחידים חסרי זהות לאומית מגובשת

186 מנהיג בסערת התקופה בתזכיר שהגיש המרכז העולמי של "המזרחי" לוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית ( 1946 ) ושעבר תחת ידיו של בר-אילן, הודגשה זיקתם הרופפת של הערבים לארץ 273 ( א ) היבט מדיני – מעולם לא נוסדה בארץ ישראל מדינה בארבעה היבטים שונים : ערבית עצמאית . לכל היותר הייתה הארץ מחוז במסגרת מדינית רחבה יותר שמרכזה במקום אחר ; ( ב ) היבט כלכלי – תחת השלטון הערבי הידרדרה הארץ, שהייתה זבת חלב ודבש, והפכה למקום "שממה, מדבר וביצה" ; ( ג ) היבט תרבותי – במהלך הישיבה הערבית הארוכה בארץ לא נוצרה כל יצירה ספרותית בעלת חשיבות בעולם הרוח הערבי ; ( ד ) היבט דתי – ארץ ישראל אינה קדושה לדת המוסלמית וראָיה לכך היא שאף מצווה בדת זו אינה קשורה לארץ ישראל . עמדתו של בר-אילן, ששללה את קיומו של עַם ערבי ארצישראלי, הייתה מקובלת כעיקרון אף על רוב חברי הנהלת הסוכנות הציונים לאורך תקופת המנדט . בדיון בהנהלת הסוכנות ביוני 1930 , בתגובה לדברי ד"ר סנטור, מהחברים הלא-ציונים בסוכנות, העיר יושב-ראש ההנהלה, הקולונל קיש : "אין עַם ערבי ארצישראלי, כי 274 עמדה זואם עַם ערבי מפוזר בארצות חי'גאז, עבר-הירדן, סוריה וארם-נהריים"...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן