182 מנהיג בסערת התקופה לאחר שפורסמה תוכנית החלוקה של ועדת אונסקו"פ שמינה האו"ם ( 1947 . 8 . 31 ) גילה את דעתו עליה . בצד הביקורת על "שאין בה אפילו מחצית תאוותינו בידינו" ללא ירושלים, הגליל המערבי ומרכז הארץ משכם ועד חברון, הבין את החיוב בהצעת 257 את מקומה של האו"ם וקבע כי "יש בה בימינו ובתנאי חיינו משום סימן לטובה" . ההתנגדות האידאולוגית חסרת הפשרות תפסה נימה פרגמטית וגמישה, הרואה נכוחה את המציאות ומנסה להסתגל אליה בלית ברירה . אולם איש עקרונות כמותו לא יכול היה לוותר בקלות על אידאולוגיה סדורה המבוססת על עקרונות דתיים בדבר מעמדה וחשיבותה של ארץ ישראל השלֵמה . מבין השיטין בצבצה בדבריו התלבטות עזה, וההכרעה לא הייתה פשוטה בעבורו כלל ועיקר . צורכי העם והשעה הניעוהו לקבל את ההצעה גם אם לא השׂביעה את רצונו, אולם דבקותו בעיקרון הדתי-הרוחני והרתיעה מלפגום בשלמות הארץ הקשו עליו להשלים עם חלוקתה, כפי שקשה לאדם להשלים עם קטיעה חיונית של אחד מאיבריו . כשנשאל לפשר השינוי שחל בעמדתו הסביר כי גם עתה הוא וחבריו ב"מזרחי" עודם מתנגדים לחלוקת הארץ ומיוזמתם לא היו מעלים רעיון כזה . הצעת האו"ם, 258 הסבר זה...
אל הספר