164 מנהיג בסערת התקופה המחנות תהיה בקונגרס הציוני העשרים, שעמד להתכנס בציריך באוגוסט הקרוב ( 1937 ) . הוא שאף להגיע למועד הזה עם חזית אחידה ומתואמת, ככל הניתן, של מחנה השוללים, ולפיכך עשה מאמצים לתאם עמדות ולנסח קווי פעולה מוסכמים 171 בטרם יחל הקונגרס . אולם למאמציו לאגד את שוללי החלוקה לגוש אחד היו מגבלות והיו גורמים שעימם סירב לשתף פעולה . בין המתנגדים לרעיון החלוקה היו גם גורמים רבים שהתנגדו לעצם הקמתה של מדינה עצמאית בעלת רוב יהודי ודגלו בישות דו-לאומית אחת . חלקם היו שותפים להנהלת הסוכנות, או מקורבים אליה, כמו פליקס ורבורג וסיעתו, שנחשבו לא-ציונים, וחלקם היו אישים בעלי השפעה בארץ, כיהודה לייב 172 קבוצה זו, שהאמינה ברעיון הדו-לאומי, הייתה בעלת מאגנס ואנשי "ברית שלום" . 173 לאורך משקל ופעלה לגיבוש חלופה לתוכנית החלוקה במסגרת הסכם ערבי-יהודי . כל התקופה שבה נטל בר-אילן חלק במאבק בתוכנית החלוקה, הוא גילה התנגדות נמרצת לשיתוף פעולה עם אותם גורמים לא-ציוניים ואחרים . הוא סבר כי אין מקום לשיתוף פעולה בין קבוצות בעלות מניעים מנוגדים וסותרים, כי התהום הפעורה בין 174 תוכניתם של ה"דו-לאומיים...
אל הספר