162 מנהיג בסערת התקופה ערבית בחלקים ש"נגזלו" מן השטחים שיועדו, להשקפתו, להתיישבות יהודית, מדינה שעלולה הייתה לסכן את קיום המדינה היהודית הקטנה . למעשה, יותר משהפריע לו שטחה הקטן של המדינה היהודית המוצעת התקשה בר-אילן להשלים עם מסירת חלק הארי של הארץ לידי הערבים . בעדות בפני ועדת וודהד ( 1938 ) , שבחנה את אפשרות יישומה של החלוקה, אמר בר-אילן : "לו היתה ממשלת הוד מלכותו מוצאת לנכון להשאיר חלק [ מן ] הארץ בתור מנדט, אפשר היה לנו להתפשר בנידון זה . אבל אם מוסרים אותו חלק למדינה ערבית, הרי זו מסירה בלתי 159 חוזרת ואי אפשר לנו להסכים" . אי הסכמה זו שורשה גם ביסוד דתי, שכן התורה מכירה בצורך להוריש את הארץ 160 אולם מסירת חלקים מארץ ישראל לידיים זרות בשלבים כדי ליישבה צעד אחר צעד, 161 ונתפסה בעיני בר-אילן כצעד בלתי הפיך . נאסרה על ידי פוסקים אחדים אמנם, לא כל הנהגת הציונות הדתית הייתה תמימת דעים בהתנגדות להצעת 162 דווקא הרב מימון, שהיה בעל נטיות ימניות מובהקות, ובשאלת ה"הבלגה החלוקה . או תגובה" וכן בתמיכתו בארגוני המחתרת של ה"פורשים" היה נחרץ יותר מבר-אילן, לא הצטרף הפעם לעמדתה הכללית של "המזרח...
אל הספר