סיכום: בר־אילן, מנהיג הציונות הדתית כולה – האמנם?

124 מנהיג בסערת התקופה שבדרך . תנועת "המזרחי" סימלה עבורו את חזון התחייה השלֵמה והכילה את תמצית האידאולוגיה שבה האמין, ומסירותו המוחלטת לתנועה הייתה ביטוי נאמן לכך . אחד העקרונות המרכזיים, אשר התחדדו אצלו עוד בראשית דרכו, היה הצורך לפעול בתוך המסגרת הציונית ולא מחוצה לה . כמנהיג "המזרחי" דבק בעיקרון הזה כל ימיו, גם לנוכח התקפות מבית ומחוץ . אמנם, תחת הנהגתו, נקט "המזרחי" לעיתים עמדה אופוזיציונית ואף פרש מההנהלה הציונית באופן זמני בתחילת שנות השלושים, אולם הוא ראה בכך צעד טקטי בלבד, שנועד להפעיל לחץ על ראשי ההנהלה ולהביע את מורת רוחו של "המזרחי" . בשנות כהונתו כנשיא "המזרחי" התרוצצו בתוך התנועה כוחות וזרמים שונים שחיפשו את מקומם וחתרו ליתר עצמאות . כמנהיג התנועה דגל בשמירה על אחדותה והתאמץ כפי יכולתו להחזיק את הכוחות הללו בתוך מסגרת תנועת "המזרחי" ולא מחוצה לה . הוא האמין שפעילותן של קבוצות עצמאיות נפרדות תחליש את כוחו של המחנה הציוני-דתי ותפגע ביכולתו להגשים את יעדיו . דומה כי עמדתו המתונה, שחתרה להכיל את מגוון הדעות בציונות הדתית, סייעה לא רק בשמירה על אחדותו של "המזרחי" אלא גם ביססה ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן