68 מנהיג בסערת התקופה המאבק הנמרץ שניהל בר-אילן כנגד הצעת החלוקה של ועדת פיל וחלקו בארגון "גוש השוללים", שיתוארו להלן בפרק השני, הוסיפו אף הם למיצוב מעמדו כמנהיג המוביל בציונות הדתית . מהלכיו אלה שבו והוכיחו לחברי "המזרחי" את יכולתו וכישוריו של מנהיגם לשעבר והדגישו ביתר שאת את חסרונו בתנועה לנוכח 132 יתר על כן, הזמן שחלף בינתיים גרם למחלוקותהאירועים המדיניים הדרמטיים . העבר ב"מזרחי" לשקוע ולזיכרונות המרים להיטשטש . אפשר כי גם שיקולים אישיים יותר השפיעו במידת-מה על חזרתו אל הגה ההנהגה . ייתכן כי הייתה השפעה מסוימת גם לעובדה שיריבו העיקרי, הרב מימון, בחר לא לשוב אל ההנהגה לאחר ועידת "המזרחי" בתרצ"ה ( 1935 ) , שבה הורחקו שניהם מהמרכז העולמי . כפיצוי על הוצאתו מהמרכז העולמי נבחר, כזכור, הרב מימון כנציג "המזרחי" 133 בכך הוסר האיום החמור ביותרבהנהלת הסוכנות, ובתפקיד זה דבק עד קום המדינה . על מנהיגותו של בר-אילן ב"מזרחי" והוא יכול היה להנהיגו ללא אופוזיציה משמעותית . לחיזוק מעמדו תרמה גם גישתו האוהדת לתנועת הפועלים הדתית, "הפועל המזרחי" . "הפועל המזרחי" היה הכוח העולה בציונות הדתית החל מסוף ש...
אל הספר