56 מנהיג בסערת התקופה לצעד זה של בר-אילן הייתה הסתייגותו ממהלכיה המדיניים של ההנהלה הציונית סביב התגובה ל"ספר הלבן" השני של הלורד פָּספילד ( Passfield , אוקטובר 1930 ) . הקו המדיני שהתווה חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, שגרס כי בעקבות איגרת מקדונלד שָבו היחסים עם בריטניה לקדמותם, היה מתון מדי בעיני בר-אילן והוא חשש 78 לדעתו צריכה הייתה ההנהלה הציונית לנקוטמהשלכות חמורות של מדיניות זו . תגובה תקיפה יותר ל"ספר הלבן" השני, להתפטר כולה ולכנס בהקדם קונגרס ציוני, שידון בהתפתחויות המדיניות החדשות . משנוכח בר-אילן כי הוא בדעת מיעוט בהנהלה הציונית וכי אין בכוונתה להתפטר או לכנס בדחיפות קונגרס ציוני, התפטר ממנה . התפטרותו גררה ביקורת חריפה מצד גורמים ב"מזרחי" ברחבי העולם שהתנגדו לצעד זה . הנהלת "המזרחי" בגרמניה, למשל, התנגדה לקו המדיני התַקיף שאותו ייצג בר-אילן והזדהתה יותר עם המדיניות המתונה שהתוותה ההנהלה הציונית, בניגוד 79 ממובילי לדעת הרוב ב"מזרחי" . יושב-ראש "המזרחי" בגרמניה, ישעיהו וולפסברג, ההתנגדות לקו התקיף של הנהלת "המזרחי", ניסה לשכנע את חבריו למפלגה בצדקת טענותיו ואף נפגש לשם כך ...
אל הספר