139 והאם השלישית בעיניה תועהב "לא היה לי יקר כמוהו ! איכה אבך לקראתו ואינני רואה ? אינני יודעת איפה הוא ! " אז הבכי רוחץ את ריסיה שלה, ואולי עוד לא נח, ואולי . . . הוא מודד בנשיקות, כנזיר משולח את נתיב עולמך, אלוהי" ( "האם השלישית", נתן אלתרמן ) פעמים רבות נוהגים לתאר את מערכת החינוך במונחים מלחמתיים – למשל, מורים "נלחמים" על כל תלמיד . אך במלחמה הזאת נהפך הדימוי למציאות : המערכת היתה לשדה קרב וספגה אבדות קשות . מורה שלפני רגע עמד בכיתה, מול תלמידיו, לפתע נעלם . תלמיד שרק לפני חודש סיים את התיכון נטמן באדמה, ולצדו תלמיד שרק אתמול עוד ישב בכיתה ונקטף בטרם עת . כיצד מתמודדים עם מוות פתאומי של מחנך או של תלמיד ? איך מדברים את השכול, איך מתאבלים ואיך קמים מן האבל ? מעבר לסיום ולפרידה, השכול נושא עמו פחדים, ספקות ותהיות - ובתוך בית הספר כל אלה מקבלים עוצמות אחרות . בסיפורם של רבי יוחנן ותלמידו ריש לקיש, המסופר בגמרא ( בבא מציעא פ"ד ) , מתוארת מערכת היחסים בין מורה לתלמיד בעת אובדן : יום אחד התעוררה מחלוקת בבית המדרשב הסייף, הסכין, הפגיון והרומח, וכן מגל היד ומגל הקציר - מאימתי יכולים להפוך ...
אל הספר