שער שניב לחבק ולדרוש | 135 תקופה היתה תחושה של פירוק . הרגשתי שאני מחנכת לא טובה, שאני לא נמצאת פיזית ליד התלמידים שלי ולא מצליחה לתת להם מענה ראוי . "בהמשך הלכתי לבקר את התלמידים, שהיו מפוזרים באזור יאנוח ובצפת, בבית ספרם ובביתם . הנסיעה ליאנוח היתה קצרה ולכן פחות מסוכנת . הנסיעה לצפת היתה ארוכה ודי מפחידה . התלמידים שלי התפזרו, וכל אחד מהם נכנס לכיתה אחרת . לדוגמה, אחד מהם נכנס לכיתה עם 38 תלמידים והיה לו קשה . לתלמיד אחר לא נתנו להגיע לבית הספר שמתאים לו כי ההסעה היתה יקרה . הם לא קיבלו מענה ולא שובצו בכיתות קטנות, למרות שהיו זקוקים לכך . התחושה היתה שלא ראו אותם, שהם נפלו בין הכיסאות . הם היו ממש מפורקים . "ניסיתי להיות בקשר עם דמות חינוכית, מחנכת או סייעת, שליוותה כל אחד מהם באזור שהם פונו אליו . מי שהצלחתי להיות בקשר עם הדמות החינוכית שליוותה אותו היה מוחזק יותר . כך או כך, הייתי בקשר רציף עם כל התלמידים" . אמון שנשבר "כיתות החינוך המיוחד נבנות לא רק סביב למידה מותאמת, אלא גם סביב תהליך של בניית אמון – במורה, בצוות, במערכת ובסופו של דבר בעולם . לילדים עם קשיים תקשורתיים, רגשיים א...
אל הספר