תקווה וחשש בכפיפה אחת – עולמם של התלמידים המפונים

שער ראשוןב אי של יציבות בתוך הכאוס | 81 ואני ממש פחדנו, אבל ההורים שלנו לא רצו להתפנות, אז אני, אחותי בת ה- 19 ואחי בן ה- 16 נסענו לדודים שלנו בטירת כרמל . בשבועות הראשונים ראיתי חדשות ופחדתי, נבהלתי מהסיפורים, שאלתי את עצמי איך דבר כזה קורה ואם זה יקרה גם בצפון" . אביחי אתגר הוסיף : "חשבנו שגם בקריית שמונה תהיה חדירת מחבלים . ראינו את פריצת הגדר בעזה והזדעזענו ממש . בלילה של שבעה באוקטובר ישנו בממ"ד, כל ששת האחים בצפיפות, בפחד אלוהים . אף אחד לא ידע להסביר מה קורה" . בשל החשש, היו משפחות שהתפנו מביתן באופן עצמאי, ולכן התגלגלו בין בתים של בני משפחה וחברים, עד שפונו באופן רשמי על ידי המדינה לירושלים . היו גם משפחות שעברו כמה פעמים בתוך ירושלים עצמה, עד שנמצאו מלון או דירה זמנית שהתאימו לצורכיהן . "כל הזמן אנחנו במעברים, התרגלתי כבר לארוז ולפנות את הדברים שלנו . זה לא קל, בשום מקום אתה לא באמת מרגיש בבית . זאת תחושה של כל הזמן בתנועה, כאשר לא ברור כמה זמן תשהה בכל מקום", סיפרה ליאור לסרי . בחלק מהמקרים, משפחות היו צריכות להתפצל . כך קרה למשפחתו של נועם אוקס, שסיפר : "אני גר במלון עם אמא ...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)