במבט לאחור, עולה נתון מדהים : ב - 30 השנים האחרונות התמודדו פעמיים בלבד ( ! ) שתי מפלגות שלטון מובהקות על הובלת המדינה . בכל שאר הפעמים התפצל הגוש האלטרנטיבי שניצב מול התנועה הביביסטית והליכוד למעין פלנגות פוליטיות, ובראשן דמויות שהעמידו עצמן בראש פלנגה אופוזיציונית בלא בחירה דמוקרטית, ובתוך כך גיבשו רשימה של צייתנים נאמנים להיות מועמדים לחברי כנסת מטעם ראש הפלנגה . תחת כסות של סיסמאות טובות יותר או טובות פחות, נחלקו המנדטים בין שלל המפלגות של הגוש הליברלי, כשרובן סובלות מהאדרת יתר של העומד בראש הפלנגה, תחרות פנימית בין הפלנגות ובלי מנגנון בחירה דמוקרטי . לא בכדי הגיב נתניהו בלגלוג אופייני לחדשות על הקמת מפלגתו של בני גנץ, חוסן לישראל, ב - 27 בדצמבר 2018 עם המראתו לביקור בברזיל : "עם כל הכבוד, אני לא מתערב כיצד השמאל מחלק את הקולות שלו" . גוש פוליטי מפוצל יתקשה מאוד לעמוד מול גוש פוליטי מאוחד ולמשוך קולות שישברו את השוויון ההיסטורי . כך ניגף והובס הגוש האלטרנטיבי לנתניהו ולתנועה הביביסטית פעם אחר פעם . שוב ושוב הסבירו ראשי הפלנגות הפוליטיות באופוזיציה לציבור שהפסיד, כי "הפעם היינו קרוב...
אל הספר