326 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן הזמן מחפש אותך בפינה, מתקטנן איתך, רואה בך את הכישלונות . אבל אנחנו אנשים מפוארים, והאלוהים שלנו צריך להיות גדול ומפואר כמונו, אם לא יותר . אינטימיות לא יכולה לפרוח במקום שבו יש דיקטטורה, גם לא דיבור, גם לא שמחה . כדאי להעמיק את הקשר למקום שבו יש כנות והכרה בגודל, כדי לברוא קשר חדש . ובכל פעם כשנסוגים אל המקום הקטן שחושב שמתקטננים איתו, כדאי להיזכר בפאר, ולצמוח שוב . אל יום הכיפורים אנחנו נכנסים בצלילה, "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'" ( ירמיהו יז, יג ) , יום של מים טהורים . עיצומו של היום מכפר, ואפילו אם אנחנו רק נכנסים מהצד האחד ויוצאים מהצד השני, בלי לעשות דבר, אנו מתנקים ומזדככים . קשה לתפוס שזהו יום של שמחה, מפני שאנחנו רגילים להלקאה עצמית, לקטנוּת במקום פאר . אנחנו עומדים רועדים, הַבַּקָּשָׁה וְהַתְּחִינָּה שֶׁל יוֹם כִּיפּוּר, סִיגּוּף הַגּוּף . אך יחד איתם יש גם שמחה ביום הקרוב הזה, זוֹשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, יֵשׁתְּפִילָּה, בַּקָּשָׁה, תְּחִינָּה לִזְרוֹק עָלֵינוּמַיִם טְהוֹרִים . לבקש שכל מה שמעכיר את הקרבה שלנו למהות יתנקה, יצטלל, ייטהר . בשביל ל...
אל הספר