314 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן אוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל אֵינְסוֹף מוּגְדָּר גַּם בַּמִּידָּה הַקְּטַנָּה שֶׁל הָעַכְשָׁיו . אַתְּ מְדַבֶּרֶת עַל הָאֵינְסוֹפִי וְאֵינֵךְ רוֹאָה אֶת הַגְּבוּלוֹת, יֵשׁ אֶת הַהַכָּרָה עַל הַקַּרְקַע, אֶת הַזְּמַן שֶׁל הַיּוֹם, כְּשֶׁאַתְּ עַל הַקַּרְקַע אָסוּר שֶׁתִּשְׁכְּחִי לֶאֱכוֹל וְלִישׁוֹן . רוּחָנִיּוּת דִּמְיוֹנִית = עֲשִׂיָּה בְּהֶתְאֵם לַהֲבָנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּךְ . אַתְּ נִיצֶּבֶת מוּל הָרוּחָנִי וּמוֹצֵאת אֶת הַקֶּשֶׁר לַגַּשְׁמִיּוּת, לוֹקַחַת אֶת הַחֲלָקִים הַפְּנִימִיִּים שֶׁיְּלַמְּדוּ אוֹתָךְ . הַיְּדִיעָה תִּתֵּן לָךְ אֶת הַצְּנִיעוּת, לְלֹא הִימָּנְעוּת . הַחֲלָקִים הַמַּגִּיעִים אֵלַיִךְ מַעֲלִים אֶצְלֵךְ אֶת הֲבָנַת הֶחָסֵר, בְּאוֹתוֹ רֶגַע אַתְּ מִתְגַּעְגַּעַת וְכוֹאֶבֶת, אֲבָל בּוֹ בַּזְּמַן אַתְּ קוֹלֶטֶת שֶׁהַיֵּשׁ הוֹלֵךְ וּמַרְחִיב אֶת כְּלִי הַקִּיבּוּל שֶׁלָּךְ עַל הַקַּרְקַע . הַלּוֹמֶדֶת, רַגְלֶיהָ עַל הַקַּרְקַע וְרֹאשָׁהּ אֶל-עָל, תְּנַסִּי לְהָבִין כַּמָּה אַתְּ נוֹשֵׂאת אֶת הַחִיבּוּר בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְאִי א...
אל הספר