180 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן לְהַגְדִּיר אֶת הַנּוֹתָר, לְקַבֵּל אֶת הַנּוֹתָר כְּפִי שֶׁהוּא, לְהַכִּיר בּוֹ כְּלֹא אַתְּ, אֶלָּא לְהַכִּיר בּוֹ כְּשַׁיָּיךְ לַיַּלְדוּת, וְאַתְּ עִמְדִי מוּל הַחַיִּים עַל מְנַת שֶׁלֹּא תִּהְיִי חֲסוּמָה בִּפְנֵי עַצְמֵךְ עַל יְדֵי הָעוֹמֶס . דִּיּוּק זֶה מְאַפְשֵׁר חֲזָרָה מְהִירָה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁחוֹשְׁבוֹת, מוֹצְאוֹת אֶת הַקִּיּוּם וְהַשִּׂמְחָה הַפְּנִימִית . הַגִּילּוּי שֶׁל הַזִּיּוּף הוּא דָּבָר מְשַׂמֵּחַ מְאוֹד, לְרַכֵּז אֶת הַנּוֹתָר לְתִיקּוּן, לָשִׂים לֵב אִם יֵשׁ קַבָּלָה עַצְמִית . לְקַבֵּל אֶת עַצְמֵךְ זֶה לְקַבֵּל גַּם אֶת הָעוֹמֶס שֶׁבָּךְ, מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ כְּלַפֵּי עַצְמֵךְ, כְּמוֹ לְקַבֵּל מָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בַּחַיִּים, אֶת הַמַּפְתִּיעַ, הַמַּכְאִיב, מָה שֶׁקּוֹרֶה בְּמִקְרֶה וְאִי אֶפְשָׁר לִנְהוֹג אַחֶרֶת . לֹא לְהַאֲשִׁים אֲחֵרִים, לֹא לְהַאֲשִׁים אֶת הַזְּמַן, עָבָר, הוֹוֶה . לְהִתְעוֹרֵר וּלְהִתְבַּגֵּר כְּדֵי לִהְיוֹת חַיָּה, לִרְאוֹת כַּמָּה שָׁנִים הָעוֹמֶס עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ, שִׁינָּה אֶתְכֶן, שִׁכְנֵעַ אֶתְכ...
אל הספר