החסימה לא תחזיק מעמד

170 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן כשאנו מבקשים לסגור את השנה החולפת ולפנות מקום לשנה שתבוא, אנו מעמיקים את ההתבוננות על עצמנו פנימה ועושים חשבון נפש . אלא שאין זה חשבון נפש קר ומנוכר, כמו מאזן מִספרי של מי שיש לו רק מה להפסיד . פעמים רבות אנו ניגשים כך לתיקון, בהצלפה פנימית ובתדר של מפסידים . הכאב שאנו מכאיבים לעצמנו על מה שלא הצלחנו לעשות הוא כאב מקומי שאמור למלט אותנו מכאב עמוק יותר, מחוסר הסכמה לחיים שלנו כפי שהם נראים . כשאדם ניגש לפרוצדורה רפואית ורוצה שלא יכאב לו, הוא נושך או צובט את עצמו על מנת לייצר כאב במקום זניח ולא להרגיש את הכאב העמוק יותר של מה שמתרפא . כשאנו מאשימים את עצמנו בסיום השנה אנחנו כמו נושכים את עצמנו במה שקל להכאיב בו . כל כך קל להכאיב לעצמנו על מי שאנחנו . אבל הכאב העמוק יותר הוא המקום שבו הנשמה רואה ויודעת שלא הצלחנו לעשות את מה שרצינו באמת, שאולי התרחקנו ממי שאנחנו באמת השנה . כשהכאב הזה נותר מתחת לפני השטח לא מטופל, הוא ילך איתנו גם לשנה הבאה . אנחנו מייצרים דרמה במקום אחד, אבל הדרמה היא במקום אחר לגמרי . ולכן, חשבון נפש שמכאיב לנו הוא חשבון נפש שעו...  אל הספר