בין אב ובין אלול · אוֹר כֹּה קָרוֹב | 147 אֵין כּוֹחַ הַגּוּף אֶלָּא מֵהָרוּחַ הַשּׁוֹכֶנֶת, הַחִיבּוּר בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ זֶה סוֹד גָּדוֹל . הַלִּימּוּד מֵכִין אֶתְכֶן לִלְבּוֹשׁ אֶת הַלְּבוּשׁ הַפְּנִימִי, כִּי מָה שֶׁעֲבַרְתֶּן הָיָה צָרִיךְ לִקְרוֹת כְּדֵי שֶׁתְּתַקְּנוּ . יֵשׁ מַעֲבָרִים נִסְתָּרִים עַד הַפְּנִימִיּוּת, תִּשְׁתַּדְּלוּ לְצַחְצֵחַ אֶת הַמְּיוּתָּר עַד הַגַּרְגֵּר הָאַחֲרוֹן, הָאָבָק הַמְּכַסֶּה אֶת הָאוֹר . צְעִידָה לִקְרַאת הַנְּקוּדָה הַפְּנִימִית שֶׁל הַלֵּב, שָׁם מְקוֹם הָרוּחַ . מִתְעוֹרְרִים, מַקְשִׁיבִים לַפְּנִימִיּוּת, מִתְעוֹרֵר הַלֵּב הַצָּמֵא לִרְצוֹת לְקַבֵּל עוֹד, עוֹשֶׂה בְּהַכְנָעָה אֶת הַמְּלָאכָה הַפְּשׁוּטָה עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם . מָהֵם הַתְּנָאִים כְּדֵי לְהַגִּיעַ ? וַהֲרֵי הֵם נִמְצָאִים בָּךְ, אָז מַדּוּעַ הַמַּאֲבָק עַד שֶׁמַּגִּיעִים ? כְּכָל שֶׁעֲמוּסִים מִתְרַחֲקִים מֵהַהֶיכֵּרוּת עִם הַחֲלָקִים הַפְּנִימִיִּים . כָּל חוֹדֶשׁ יְלַמֵּד אוֹתָךְ אֶת הַשָּׁנָה הָרוּחָנִית, לוֹמְדִים עַל סוֹד הַנִּגְלֶה, וְהַנִּסְתָּר הוּא לַקָּדוֹשׁ ...
אל הספר