140 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן אַל תְּחַפְּשׂוּ אֶת הַשֶּׁפַע, הוּא יֶשְׁנוֹ, מִי שֶׁעוֹבֵד בֶּאֱמֶת יֵשׁ לוֹ בְּרָכָה, לְמִי שֶׁאֲמִיתִּי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח עוֹד, עוֹד . משיעורים שבהם ימימה משוחחת עם הלומדות והלומדים על העברת החומר הלאה, ועל נתינת מקום חם לילדים ולמבוגרים, עולה השקפת עולם חומלת ודגשים חינוכיים שיש בהם ריפוי, ומתאימים גם כהכנה לקראת פתיחת שנת הלימודים . כל כך הרבה יְלָדִים לֹא רְגוּעִים, סְגוּרִים, עֲצוּבִים, חוֹוִים הִתְנַגְּשׁוּיוֹת, מְתוּחִים, רְגִישִׁים וּפְגִיעִים, וְיֵשׁשֶׁמִּתְפָּרְצִים בִּפְנִים . ימימה ביקשה מהלומדים המוכשרים לכך להקים מקום חם בעבור הילדים, לתת להם פינה חמה שתהיה שלהם ותיטיב איתם, מעין מועדונית לשעות אחר הצהריים, אך ההנחיות מתאימות גם למורים בבית הספר וכמובן גם להורים עצמם בתוך הבית . ללמד סִיפּוּרֵי חָזָ"ל, כֵּלִים לִקְשָׁיִים בִּכְתִיבָה וּלְחוֹסֶר רִיכּוּז, תמיכה נוספת מעבר ללימודים בבית הספר . לָתֵת לָהֶם בִּיטָּחוֹן לְהִשְׁתַּתֵּף, לְהַקְשִׁיב וְלַעֲנוֹת, וְלוֹמַר מָה הֵם מְבִינִים, וְשׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת אִם הֵ...
אל הספר