132 | הכלים העדינים של הלב · אלומה לב כהן עוֹנִים לְנַפְשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, הַכּוֹל בְּהִתְנַגְּשׁוּיוֹת, הַכּוֹל חוּטֵי סְבַךְ, כְּאִילּוּ חֲכָמִים וְזֶה כֶּלֶא פְּרָטִי . לָצֵאת מִמֶּנּוּ זֶה לְהִיכָּנֵס לַמֶּרְחָב . אָז לְהָבִיא אֶת הַשֵּׁנִי לִהְיוֹת בְּטוֹב בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה, לִהְיוֹת טוֹבָה וְלֹא לְהִילָּחֵם לָתֵת תְּשׁוּבָה . אִם מִתְוַוכְּחִים עִם מִישֶׁהוּ— הוּא מִתְוַוכֵּחַ אִיתְּכֶן . אִם אַתֶּן טוֹבוֹת אִיתּוֹ— הוּא טוֹב אִיתְּכֶן . גם בתוך בית הומה, חם ובטוח, גם בתוך מערכות יחסים צפופות, גם בתוך היחד האוהב המנצח — צריך לעבוד קשה מאוד כדי להתגבר על נים הבדידות הפנימית . הנים הזה שזור בין כל נימי הלב והולך איתנו לכל מקום שאליו נפנה, וגם בתוך הבית המגונן וההבטחה ששוב לא נהיה לבד בעולם, יש רגע שבו הוא עולה . רגע שבו מתגלע סדק של שוני או של חוסר הבנה, ומיד אותו נים צף ומתנפח, משתלט ותופס את כל שאר חדרי הלב, מזכיר לנו את קיומה של הבדידות גם בתוך הבית שבנינו, ואנו נבהלים מאוד . גם בתוך בתים הומים שמחה ואהבה, הבדידות קיימת . הבדידות היא חומר גלם תמידי בנפש שאי אפשר להכחיד . הב...
אל הספר