סיכום

212 ה מ ו ס ר י ו ת ש ל ה פ ל ו ר ל י ז ם חייבות להיעשות במונחים של הערכים המסוימים שהן מגלמות . לדוגמה, אין טעם לשאול אם המוסר הנוצרי הוא התקדמות מוסרית מהמוסר האריסטוטלי . אבל מאלף לשאול אם תפיסת האהבה הנוצרית היא שיפור לעומת תפיסת הפיליה של אריסטו . בסופו של דבר, הערכת ההתקדמות המוסרית היחסית של מסורות ותפיסות של חיים טובים תלויה בניתוחים מפורטים כאלה של הערכים הנפרדים שלהן, כמו זה שניסינו להציע כאן לגבי הבושה . וייתכן שניתוחים כאלה לא יניבו מסקנה חד-משמעית . בהחלט ייתכן שמסורת או תפיסה של חיים טובים מייצגים התקדמות על פני אחרים ביחס לערכים מסוימים בעוד שההפך הוא הנכון ביחס לערכים אחרים . אם פלורליזם הוא נכון, הרי שזה צפוי . עם זאת, כפי שמדגים המקרה של בושה, אין בכך כדי לתמוך ברלטיביזם, שכן ההכרה ברבגוניות הערכים עולה בקנה אחד עם הביקורת המנומקת וההצדקה של ערכים בודדים . המסקנה שהפרק הזה חתר אליה היא שהתקדמות מוסרית במונחים ערכיים היא אפשרית ולפלורליזם יש די משאבים כדי לקבוע אם היא התרחשה . אבל ההכללה מהתקדמות מוסרית במונחים של ערכים אינדיווידואליים להתקדמות מוסרית של מסורות ותפיסות...  אל הספר