המוסר של קבורה בחיים

ה צ ו ר ך ב ג ב ו ל ו ת 173 ממקמים בבור את אומן החנית החי . אחר כך זורקים הנאספים גללי בקר על אומן החנית עד שהבור שהוא שוכב בו מכוסה פרט לפתח צר מאוד, ואומן 11 זו נראית לנו צורת רצח אכזריתהחנית נחנק אט אט בצואה שנערמה עליו . הכרוכה בהפרה לא לגיטימית של מוסכמת עומק . אבל בואו נסתכל מקרוב . קודם כול, הזמן המתאים לקבורה בחיים הוא כאשר אומן החנית די זקן וחש את קרבת המוות . יתר על כן, בדרך כלל, אם כי לא תמיד, אומן החנית עצמו מכריז על עיתוי הקבורה . ברוב המקרים שללינהרדט יש מידע לגביהם, בחירת הזמן הושארה בידי אומני החנית אך לא שיטת המוות . הם ידעו שהם עתידים למות בדרך זו מאז שהפכו לאומני חנית . גם היחס של הדינקה למותם של אומני החנית הוא מלמד : " [ האנשים ] לא צריכים להתאבל, אלא לשמוח [ . . . ] בשביל [ . . . ] בני עמו של האומן [ . . . ] יש לראות את המעשה הסמלי האנושי הכרוך בקבורה ה'מלאכותית' כדרך להפוך את חוויית מותו 12 לבסוף, יש לציין שגללישל המנהיג לחוויה ציבורית מרוכזת של חיוניות" . בקר אינם אובייקט דוחה עבור הדינקה . כלכלתם תלויה בבקר, והם מאמינים שלגללי בקר יש כוחות ריפוי ושיקום . המשמעו...  אל הספר