גילוי אני ממשי-יוצר 345 258 "חלב שיבש "כולנו נדחפים לנפילה — למתק הכאב — לחלב שחור", 259 רוח שמקומם את הנופלמשדי אימו" בתיאור של לאקאן את רוח האדם, 260 בנפילה דבר לא משתקףבנפשו : "ותבוא בי רוח ותעמידני על רגלָי" . בעינֵינו, הכול מתפוגג ומצטמצם לתודעת אני, "וכל דבר בר-קיימא התפוגג 261 ליסוד היוולדו של אני בן-חורין, כפי שהכנפייםבו עד ליסודותיו", מתגברות בתנועתן על כוח הכבידה, ואיתן ניתן לעוף ולנדוד . האדם משול לעוף השמיים . בספרה 'נושאי התודעה' מצטטת גולן את רומי, משורר סופי : דרכה של אהבה איננה טיעון מעודן, הדלת אליה היא דלת של חורבן . הציפורים חגות במעגלי שמים עצומים של חירותן . איך הן לומדות זאת ? הן נופלות, ובנפילתן 262 ניתנות להן כנפיים . האהבה ניצתת בדחף עמוק, דחף דיוניסי המצווה לנו עונג ומשק כנף, כפי 263 שמספר "זרתוסטרה המרקד, הקליל, הקורץ בכנפיו, תמיד נכון לעוף" . שכן, זה האיש ניטשה — פילוסוף ומדען, אשר נכון "לעוף לכל אשר יצווני 264 העונג ליפול מצמיח לנו כנף וחופש, כותב עגנון, הוא "משל לעוֹף הדחף" . — קודם שהוא עף פורס כנפיו והן עושות צל, מביט הוא בצל ונוטל כנפיו 265 בנפילה המקומ...
אל הספר