גילוי אני ממשי-יוצר 333 מסביר את ייסורי השפה הג'וסיאניים דרך "הדהודי המסמן" — הפן החומרי של השפה שאינו קשור דיו במסומן, במשמעות . הכתיבה שימשה את ג'ויס לא רק להתענגות אלא אִפשרה לו לבסס קשר כלשהו בין מסמנים למסומנים, 181 ושימשה כמסך שהגן עליו מפני אימת ההדהוד האין-סופי של השפה . הסינטום הג'ויסיאני מאפשר לסובייקט לגלות בעצמו אני מפרה ויוצר . ג'ויס, שניצב בילדותו בפני אי-תפקוד / היעדר קיצוני של שם-האב, הצליח להימנע מפסיכוזה על ידי כך שהשתמש באמנותו כ- suppléance , כמיתר משלים בקשר הסובייקטיבי . הוא כתב : "לחשל בכור ההיתוך של הנשמה את המצפון 182 מבאר לאקאן : "להיות האבשל עמי ( של מוצאי או של שם אבי ) שטרם נברא" . 183 בטקסטים של ג'ויס — מ' האפיפניה' של עצמי הכובש את דרכו ומעשיו" . ( משמעות שם הספר בחוויות נעורים בעלות עוצמה הזייתית כמעט, שתועדו בטקסטים חידתיים ומקוטעים, כמו גם מיתוס ההתגלות במסורת הנוצרית ) ועד ' Finnegans Wake ', משתמע יחס מיוחד לשפה, עיצוב מחודש והרסני שלה כסינטום, פלישת ההתענגות הפרטית של הסובייקט אל הסדר הסמלי ; 184 ג'ויס כתב למעשה תאוריהדחיות קיצוניות שבהן הממשי דוחה ...
אל הספר