320 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה תלותו מה-וָ"ו במילה מט ( ו ) פל, ו"ו המקבעת את ההוויה הסובייקטיבית- ילדית, שאובדנה מוציא לפועל את המטפל שנמצא בכוח הסובייקט . לעיתים באובדן הזה נסתרת טראומה מהילדות — אובדן של הילד המטופל בטרם עת ( חיסול תפס ה-ו"ו ) , ללא יכולת בוגרת מספיקה לשאת את "הסובייקט העירום" שבו — את המטפל כאובייקט . קליניקה ממשית משתמשת ביחסי אובייקט במובן המסורתי ( יחסי אני-אתה ראשוניים ומופנמים ) ככלי עזר על מנת לפנות אל אובייקט שהיחס המיני ( הפנטזיה הילדית ) מתפוגג בו ( בנקודת הִתרַבות ) , אובייקט נבדל לחלוטין שמצוי בכוח במטופל עצמו, רק שאינו יודע על כך מלבד זאת שהוא חווה אותו ולרוב מתוך איום ומועקה . הכוונה בתיאור זה לאובייקט המשוחרר ככל שניתן מסמיכות היחס וההדחקה התרבותיים, שמגלם בתוך כך את כוחה של השפה להתחדש מראשיתה . המטופל בקליניקה ממשית חותר, בנוכחות המטפל שבו ומחוצה לו, להציב את "השליליות המוחלטת" — את אותה אימה אדנותית הגליאנית, או אימת הילד הלוויני — "המהות של האימה", בתוך סוגריים של ההוויה ל ( אי ) היות, ובתוך כך להשיל מעליו את שעבודו הילדי ל-ו"ו המט ( ו ) פ...
אל הספר