318 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה כלומר, שחרור תודעתי וערכי שמקנה לאדם את משמעות היותו . "ומה שהנני, 108 ניטשה מכוון כאן לשחרור של עונג עצמילכם לא אנוכי", כתב ניטשה . מתיווכו של האחר, אחרוּת שאף אצל הגל גורלה להתנכר ולחרוג מהעצמי . שכן, כל הדברים הגדולים מגיעים לקיצם מתוך עצמם, במעשה ביטול עצמי — זה רצונו של חוק החיים, חוק "ההתגברות העצמית" ההכרחית שבמהותם של החיים — ותמיד חוזרת הקריאה אל המחוקק עצמו : שׂא את החוק שבעצמך 109 היינו, לאפשר לשלילה המכוננת — להתפוגגות החלום ואידיאל יצרת . החוק להפיח בנו עוז ושינוי, ובמשמעות רחבה יותר — להתגבר על אחיזת הדוֹגמה וניוון הערכים, "זה המחזה הגדול במאה מערכות [ . . . ] והוא הנורא 110 ביותר, המוקשה ביותר, אך אולי גם עתיר התקווה ביותר מכל המחזות . . . " . בניגוד לקאנט סבר ניטשה, שהעולם האמיתי והבלתי נתפס אינו מעבר לכל הישג, אלא הוא זה שבעטיו אין אנו משיגים לגמרי את העולם הגלוי, 111 כלומר, המציאות, כותב יוז במאמרו : "שפה בעקבות אלוהים הפנומנולוגי . 112 היא קודם לכל ריקה . ניטשה ניסה לפתור את על פי ניטשה ולאקאן", הסתירה שבין האמת ומה שנתפס, בין ה...
אל הספר