296 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה שם דחף להמציא, לעשות דבר-מה, להשתקע בנגינה כאורפיאוס, במבנה הלא נודע של הממשי, בניסיון להינגע שוב בגבול החיים והשאול . היופי המפכה בכישלון אינו רק מושא לתשוקה אלא גם סיבה להתנגד לה, כותב בייקר במאמרו על מות התשוקה, ולכן נוצר כאן מתח שמאפשר 930 אומר על כך לאקאן : אני אוהב אותך, אך באופןלאני מקום והתפתחות . שאינו ניתן להסבר אני אוהב בך דבר שהוא יותר ממך — אובייקט a — 931 כפי שהדבר הזה נחסך ונחרג אף ביולכן אני שולל ומחסר בך דבר-מה, במתת האהבה, בחלום בו נפשי נשרפה בלהבה . רוצה לומר, בקצה האהבה נמצא גוף, ובקצה הגוף מתנודדים החיים על כף המאזניים בין תשוקה להתפוגגותה בעונג מאיין ויוצר . כשאנו עולים על הבמה בתיאטרון, בפסיכואנליזה ובמרחב החברתי בכללותו, אנו חושפים את הצורך שלנו באהבה — אהבת הקהל . אלא שאנו נחשפים בה בעת להמיה שחודרת מאחורי הקלעים — רעשי רקע בבחינת 932 היינו "רעש "וראית את אחורָי [ . . . ] וראית את הקולות [ . . . ] ופני לא יראו", גדול" ( ממשי ) שאנו נדרשים לו כשהאהבה הנרקיסיסטית מתפוגגת, ונותר רק אני-זה על הבמה . אקט המעבר של השחקן מתרחש במ...
אל הספר