288 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה 893 שפה פרטית אקט הדובר במילותיו של הגיבור ( או בגופו המבותר ) ; המחזיקה עולם ומלואו ( universal individualization ) . בשפה זו, שנרעדה מנחת זרועו של האובייקט, נשלל הסובייקט המונח לידע, כלומר, חלחלה המחלחלת בתודעה פצועה שנתקלה בתעתועי הלא- נודע כצורה של היות, "היות מיתולוגי החובֵר לשאול ולאור השמש" . האקט מגיח מתודעה נסתרת ( לא-מודע ממשי ) ומקדם את תנועת השלילה — מפולת הדדית ( שאוֹל ושמש ) שנתגבשה בזהות האני, אני שהטרגי נתממש בו בגורל קומי וחיוני . האני הוא אפוא שחקן שנולד לתפקיד שאבד בו, הוא אובד- דרך בדרך שמובילה את ההולכים בחושך . התגלמות הרוח מתכוננת במעשה היוצר, מוסיף הגל, כפי שהנושא והנשוא חדורים האחד בשני כמומנטים של אובדן והתהוות . כאב האבדה, או ה'הִתחָללות' ( מלשון מת, ריק, מחולל ) , אומר הגל, נרשם בביטוי האכזרי : אלוהים מת . האני, אם כך, אינו אלא ריק הרוח שנתפשט לכלל מעשה, בחלל הטרגי של הזיכרון . אין זאת אלא שפה 894 של מעשה אמנות שקם לתחייה באני וקומם את נפשו . טהורה, האל המת מתבונן דרך מבטו של היוצר, כותב ניטשה . יודע ועֵד כל אמן, מה רחו...
אל הספר