270 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה לשלול אותו, או למעשה, כך שהשלילה או ההכחשה שלו מייצרת באותה 807 מעשה הכשל מציג אפוא בצורה נקייה אתמידה אפקט של הסובייקט . החדרתו או השתלתו של המסמן, מחד גיסא, האופן שבו מסמן זר כביכול קוטע את שטף הפעולה האוטומטי של הסובייקט, מאידך גיסא, את האופן 808 ) עבור שבו ההחדרה הזו מייצרת נקודת ליקוי או דעיכה ( aphanasis , הסובייקט, שעבור לאקאן, לאורך כל הסמינר על הפנטזמה, זו ה"מחשבה- דבר", התמיכה החומרית של השיח, דברים המשמשים כסימנים . מושג הפנטזמה מחדד את הדינמיקה 'סובייקט-אני', המתרחשת על קו הגבול סמלי-ממשי . הפנטזמה היא הסיפור הסובייקטיבי על סיפוק הדחף בשפה שאיננה עוד פנייה והתכוונות, היא מגדירה את עמדתו היסודית של הסובייקט ביחס להתענגות . הפנטזמה לוכדת ומנסחת משהו מהדחף כ'קבוע' היחיד של הקיום הנפשי . באמצעותה מתנסח הסובייקט שאינו רק סובייקט של המסמן, של השפה באופן כללי, אלא סובייקט דקדוקי : הפנטזמה מאפשרת ליצור את התבנית הבסיסית של האני ( Je ) בתור סובייקט דקדוקי, סובייקט של אמירה, היגד-אקט שכזה ( "תמונה ורבלית" בניסוחו של פרויד ) , המבטא את המובן של א...
אל הספר