240 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה יוצר, או מלאכת חיים, במובן הרחב של מותר האדם . כלומר, החרדה מחורבן השפה : "אין לי מילים [ . . . ] אני לא יודע", קיבלה כאן צורה של מציאות 666 ) הסובבת באקט : "אני יודע לא", צורה ( או שיפוט אינסופי כדברי ז'יז'ק, 667 אף שהוא אינואת החלל הזה, את "הלא כלום המוגשם" שטבע לאקאן . ללא רקע תאורטי, מכוון "ציר האקט — הפרקטיקה" למעשה, לאירוע, שגם אם הוביל אליו תהליך ארוך, או לאו, הוא מגיע בחטף, משנה סדרי עולם ומשאיר חותם . האקט הוא שיאו של הריפוי בשפה, שפה שהוציאה לאור מתוך חשכת השלילה את ה ( אי ) היות שיודע מהו אני, אני הנפעל ופועל בדרכו . סולר מציינת שזו הנוסחה המפורסמת של "נישול הסובייקט" 668 מהתקופה של הפאס — המעבר לאקט של האנליטיקאי . הסובייקט של הלא-מודע הוא אפקט של הדיבור שהווייתו חסרה . הוא 669 הוא תוצר שפתי אינו יכול להיות או לא להיות מפני שאינו בר מימוש . המיוצג בתוך שרשרת המסמנים, ויוצא אפוא "שהסובייקט לעולם אינו יותר 670 בניגוד לאובייקט ממשי שלא ניתן ללוכדו בשפת מאשר נקודתי ונגוז", היומיום . הסובייקט לעולם רק מיוצג, ולכן הוא מסורס ומפוצל באורח בלתי...
אל הספר