180 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה בשום תחום אחר, טוען פרויד, לא חל שינוי כה מועט בחשיבתנו ובהרגשתנו מימי קדם עד היום, בשום תחום אחר לא נשתמרה הקדמוניות 315 ובשום תחום מתחומייפה כל כך תחת ציפוי דק כמו ביחסנו אל המוות, 316 פרויד, כמי שדחף המוותהפסיכולוגיה לא היינו מגששים כל כך באפלה . נקשר בהגותו, מציין במאמרו "מעבר לעקרון ההנאה" ( 1920 ) שנוסף על יצר החיים ( האנרגיה המינית-ליבידינלית ) המשמר את הקיום בכל חי, יש דחף לחזור למצב הראשוני, לאנאורגני — דחף המוות . הדחף לדוממות הוא תולדה של יצרי אני השואפים למוות, למצב בראשית שבו קדם הדומם לחי . המוות הוא מצב של שלמות, נירוונה, והחיים הם רק מאמץ תמידי להפרת שיווי המשקל שבמוות, השתבשות חיצונית שקרתה לדומם, חיים שנעזרים 317 בוויסות הכאב הגלום בעקרון ההנאה . התכונות של החיים התעוררו בחומר הדומם על ידי פעולה של כוח, 318 שאינו ניתן להעלאה על הדעת, מה שכינה פרויד "החייאת האנאורגני" . דחף המוות הוא התנועה חזרה אל מוות המקנן בגוף חי, ומטרתו, מהצד המיני של הדחף, לקשור את התנועה האנרגטית בלשון ובמשמעות, והוא עושה זאת בהצלחה חלקית בלבד . מטרת כל החי...
אל הספר