מדרגות לאני ממשי — שלילה ואקט 177 אינו כבה כלל . מוסיף בקט : "יום אחד אנחנו נולדים, יום אחד אנחנו נמות, אותו יום, אותו רגע [ . . . ] הן יולדות בפישוק על הקבר, אור היום מהבהב לרגע 295 ואז שוב לילה" . כשאדם עבר במדורים שבשטח ההפקר שבין החיים למוות, בתוך ההתנגשות של עולמות, וכבר היה יכול להיות מת מאה פעמים לפחות 296 ובכל זאת הוא חי, הריהו יודע הרבה על הטוב והרע, על האמת והשקר . 297 "החירות" בהקשר שכן, "החיים במלוא יֵשם הווים רק שם בקו הגבול" . זה, חוזר אלינו בטאיי, "היא לא כלום אם אין היא חירות לחיות על קצה הגבולות, שם מתפוררת כל הבנה באשר היא [ . . . ] אני מתקרב אל השירה : 299 298 כפי שהממשי הוא תמיד פגישה מוחמצת . אבל רק כדי להחמיץ אותה", כותב גרוסמן : חיים ומוות זה מול זה . איך הומים הם זה אל זה . איך נוגעים הם, איך קלועים הם זה בזה 300 בשורש ערייתם . ומן הלידה נכרך חבל המוות — החצייה של תעלת הלידה אינה רק הכנה 301 פרויד, שהבדיל לקראת החיים עצמם, אלא גם חזרה לקראת גיא הצל-מוות . 295 בקט, ,1985 עמ‘ 118 . 296 אייטמטוב, “והיום איננו כלה“, עמ‘ 151 . 297 גרוסמן, ,2001 עמ‘ 172 . 298 בטאיי, ,...
אל הספר