124 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה השינוי בתאוריה של "החזרה לפרויד" ניכרת אצל לאקאן באופן מותאם יותר לרוח המדע, מתוך הבנה שהכיוון המעשי של ההתנסות הוא פונקציה של האופן שבו היא מומשגת . הניגוד תאוריה / פרקטיקה, קליניקה / מושג, 6 זו הסיבה שהאיווי של האנליטיקאי, הפועל בכלאינו תקף בפסיכואנליזה . 7 ריפוי, פועל לא פחות מכך גם במישור של "הפרקטיקה של התאוריה" . המחקר מבקש להמשיג את האיווי של האנליטיקאי כחתירה ל ( אי ) היות, איווי המתגלם במעמדו כאובייקט, שמאפשר לסובייקט להגדיר את התענגותו . המושג ל ( אי ) היות מושתת על יסוד בין-תחומי שמסביר קליניקה ממשית בד בבד עם הקביעה שהלא-מודע הוא ממשי ( לפחות בחלקו ) . המושג הנ"ל מחלץ את הטיפול הנפשי ממבוי סתום של היצמדות יתר למבנה הנפש, מבנה שנוטה לקבע את היחס והמפגש כחזות הכול על חשבון "הפרקטיקה של התאוריה" . המחקר מבוסס על מתודה רדוקטיבית של הסמלי שהשלילה היא במהותה . השלילה מהווה יסוד בין-תחומי שמכריח חשיבה מערכתית, או מדויק יותר, יסוד שלא מאפשר להסתגר בד' אמות, כלומר, תנועה של חריגה עצמית . בשביל להבין את השפה של לאקאן נדרשת חשיבה לא שגרתית, ומושג...
אל הספר