116 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה היחידני . לחיבור בין שני הגופים אחראית השפה : בגוף החברתי השפה מורכבת מדימויים ודיבור המאפשרים לגוף לחוש את עצמו ולבטא את כישוריו וחזותו, בעוד שבגוף הבשרי מדובר בסימנים בלבד שאינם מדוברים בקול הפה אלא נקשרים יותר לכתב ולסמיולוגיה . הגוף השני אינו אלא קול של גוף-מדבר החוזר למקור הארכאי של האדם ומוציא מהכוח אל הפועל את היסוד היצרני של התחדשות השפה . דמויות הבבואה במחזותיו של לוין הן צֶבֶר של דימויים שמקובל לראות בהם מייצגי כוח, עושר והנאת חיים, ובלעדיהם אין לדמות ה"אידיאלית" 644 אוסף זה מעוצב על ידי התרבות המטביעה את רישומה בפני השטח קיום . החיצונים של הגוף . לוין רואה בהעלמת הגוף האנושי, הממשי, לא רק אמצעי לניצולו ולגיוסו לתכליות חיצוניות, אלא גם הסימן המובהק ביותר של הניסיון התרבותי האולטימטיבי להעלים את המוות . בחתירה אל מעבר לתרבותי נהפכת שאלת טבעו של הגוף לשאלת מפתח שבאמצעותה לוין מברר סוגיות מהותיות ומטפיזיות : זהותו של הסובייקט ( האישי והקולקטיבי ) ואיום המוות לנוכח החיים, או איום המוות הנוכח בחיים . האני, המובל ללא רחם אל גורלו, הוא בראש ורא...
אל הספר