76 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה נתאר את הקליניקה מבוססת הסובייקט, כדי להגיע דרכה אל קליניקה שרעיון האובייקט, או החתך ביחס המיני, מצוי במרכזה . הגישה ההתייחסותית מציינת מהפכה שעברה הפסיכואנליזה בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, שעיקרה הוא העמקת הדגש על הקשר הסובייקטיבי בטיפול הנפשי . התפיסה הסובייקטיבית מאפיינת את מרבית התנועה הפסיכואנליטית מאז שהוקמה על ידי פרויד בראשית המאה ה- 20 . פרויד לא השתמש במונח סובייקט 387 שבא לתאר את המאבק הנפשי של האינדיבידואל ביןאלא במושג אני, דחפיו הפנימיים למציאות התרבותית . האני הפרוידיאני מייצג את המקום המרכזי של המבנה הנפשי — הוא למעשה סובייקט הנטוע בדיבור ובקשריו עם סביבתו וזיכרונותיו . עם זאת פרויד השאיר מקומות מסוימים בתאוריה שקושרים את האני לדחף המוות, לפסיכוזה ולמושג השלילה, ומערערים בכך על הגמוניית הסובייקט בחדר הטיפולים . הגישה ההתייחסותית עלתה על רקע של שינויים פילוסופיים בתרבות המערבית : נפילתו של הפוזיטיביזם ועלייתן של פילוסופיות חדשות כמו ההרמנויטיקה המודרנית, הפוסט מודרניזם, הפוסט סטרוקטורליזם 388 כותב מילס : "השבת הסובייקטיביות למרכזוהתאור...
אל הספר