48 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה הלשונית והמבנה הנפשי, ותורמים סימני שפה לחלל הפילוסופי שהותיר אחריו מות האלוהים בדיאלקטיקה ההגליאנית ובחורבן הערכים הניטשאני . המחקר טוען שלשפה, ובייחוד למנגנוני השלילה שבה, יש דריסת רגל באי-נחת בתרבות ובעיקר בחלל התרבותי, והכוונה לשפה יוצרת שעולה מתוך החלל הזה ומקנה לעוסקים במלאכתה שם וזהות . הטענה על השלילה המכוננת תתברר בעיקר באמצעות רעיונותיהם של הגל, לאקאן ולוין, המהווים את הטריאדה הבין תחומית של המחקר . ניטשה, פרויד ויוצרים אחרים יוסיפו את חלקם לטענת השלילה . השלילה המכוננת מנשלת את הסובייקט ממעמדו האידיאלי בתרבות ומציבה תחתיו אני ממשי . במחקר מוצב האני תחת המושג ל ( אי ) היות, מושג שקושר את השלילה הפילוסופית דרך האקט למעמד של האנליטיקאי כאובייקט ויוצר . האנליטיקאי מתמודד עם החלל שהשאיר אחריו מות האל, חלל שיחסי ההעברה מתקשים לרפא ולנחם . ההנחה ל ( אי ) היות זה אני ממשי-יוצר מקנה למטפל מעמד וזהות, למטופל דרך וכיוון, ולחדר הטיפולים מקום מרכזי במדעי האדם . מתוך טענת השלילה המכוננת ניתן להציב טענות נוספות שנובעות ממנה, מתקפות את מושג השלילה ופורצ...
אל הספר