46 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה היות הוא מושג שניעור מתוך כוח יוצר הטמון בסובייקט שניתקל בנישולו, בכישלונה של השפה להציע לו דיבור ולערוב לקיומו . חקר הממשי מדגיש את היסוד היוצר שבאדם באמצעות מתודה פילוסופית של יצירה יש מאין, או של היות אובייקט בעולם, שלשם, ככל הנראה, מכוונים דבריו של שגיא 202 השפה מאפשרת על "היש היוצר את עצמו, שהוא ישנו ואיננו כאחד" . את צמצומה ( ובזה כוחה ) עד לאין מכונן — "נקודה ללא גודל" כפי שראינו 203 או "נקודה מסמנית שהיא תקרית מסמנית" בנוסחבתיאור של ויטגנשטיין, 204 או "נקודה ריקה בתודעה שנשללה בעצמי" בפנומנולוגיה שלשל לאקאן, 205 המבט הפילוסופי, שהמחקר נדרש לו, לא שם דגש על חקר הלשון הגל . המדוברת, אך כתאוריות ביקורתיות ( בהן נדרש שינוי במציאות והנעה לפעולה ) מושג השלילה מהווה בפילוסופיות הללו יסוד מרכזי, כפי שאנו פוגשים בדיאלקטיקה של הגל או בביקורת התרבות של ניטשה . שני ההוגים הניחו יסודות למדעי האדם — לכוח יצירתי רב עוצמה שעולה מתוך האין, 206 הכוח הזה ראשיתו במילה, כפי שהציעמתוך "האימה הבראשיתית" . 207 מכאן הוא שהשפה ( או תשליליה ) היא בית היוצר של האדם, ל...
אל הספר