1.3.2 ויטגנשטיין — סובייקט מטפיזי

34 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה החיובי של ויטגנשטיין מצטמצם לבסוף, לפי הבנתו של גאינספורד, לאני ממשי ופורץ גבולות, כפי שנראה להלן . חקר האני ( f irst person ) אינו מרכזי בהגותו של ויטגנשטיין, למרות שהקדיש לו מקום רב . מושג האני קשור לדיבור גוף ראשון בכלי השפה, 136 או בקושי להשיג בעלות . הסולפסיזםוכרוך בתחושה של בעלות, 137 אינו ניתן ( בסיס התודעה העצמית ) , כותב ויטגנשטיין ב' טרקטטוס', לאמירה ( בניגוד לסובייקט החושב, המדמה, שאינו קיים באמת ) , הוא מראה את עצמו . האני ניכר בשפתו ( שפה פרטית ) , וגבולות השפה של האני הם גבולות עולמו, גבולות הלוגיקה והמחשבה — "עולם פרטני", ייחודי ומוחשי . הסובייקט לפי הגדרה זו אינו שייך לעולם ; הוא גבול העולם וקצה השפה ( גבול בין הדימוי המשותף והממשות היחידאית ) , כמו הגבול בין עצם קיום העין ( הממד האונטולוגי ) ובין שדה הראייה ( מה שחווים, שמדמים ) . האני ( הסולפסיסטי ) למעשה לא קיים . הוא "נקודה ללא גודל", הוא הממשי בהתגלמותו — עצם עולמו, התגשמותו . האני חורג מהפסיכולוגיה והטענה הנפשית, הוא "הסובייקט המטפיזי" שעל גבול העולם-עולמו, כלומר, תלוי בין שמי...  אל הספר
כרמל