1.3.1 פירס — אני דיאלוגי

32 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה 122 הוא טיפוס של סימנים, כלומר, סימבול — "העצמי בעצמו הוא סימן" . גישתו של פירס מעניקה אפוא כוח לממד הסימבולי ורציונל המחשבה . עם זאת טיעוניו של פירס על התפקוד האנושי, טוען קולפיטרו, חצו במידת-מה את גבולות המודע, ורמזו לחלק נסתר ולא רציונלי בסובייקט . הסובייקט הפירסיאני הוא התגלמות ההיות, היות מדבר מתוך האורגניזם האנושי . הסובייקט הוא היות שנשען על גוף מדבר שמתווך לסובייקט את עולמו . פירס זיהה אפוא את השבירות הסובייקטיבית במובן של היות אדם פירושו להיות תמיד על גבול האי-היות, להיות בסכנה מתמדת לאבד את האנושי 123 העצמי, או הסובייקט, כתב פירס, הוא שילוב של שלילה וחיוב : הוא שבנו . 124 זהו מחד גיסא מקום של כישלון ובורות ומאידך גיסא של כוח ושליטה . 125 כלומר, יחס דיאלקטי בין האוטונומיה הסמיוטית והפעולה הסובייקטיבית . הסובייקט נשען על שפה שאינה תמיד ערובה לביטחונו, ועדיין היא מניעה את מהלכיו . אין עצמי מבודד, זו אשליה, טוען פירס, שכן מהותו עומדת תמיד ביחס 126 העצמי, או האני, כמהות חיובית וחושבת, מבאר קולפיטרו,לעצמי אחר . נמצא תמיד ביחס כלשהו, "הוא אורגני...  אל הספר