18 האיווּי ל ( אי ) היות בפסיכואנליזה המחקר מבקש להראות שלהיות אובייקט, או ליפול מחזקת הסובייקט, הוא אפשרות לאקט יוצר מכוח השפה לחדול ולברוא, אקט שמזהה את האנליטיקאי כאובייקט, וכל סובייקט שעבר תהליך פסיכואנליטי והעיד על 27 להיות אובייקט הואכך בשפתו, עדות שמצביעה על "מלאכת החיים" . מעמד של מתן שם — "לעשות לעצמך שם" כדברי לאקאן, היינו, "לתת 28 השם הפרטי, או שם אונטולוגי,שם למה שלא מצליח להיספג במסמן" . עובר דרך שני אירועים : מות הסובייקט ( נישול הסובייקט ) ומוות מסמני ( צמצום סימבולי ) , שמתלכדים באקט הפסיכואנליטי . האנליטיקאי מגלם את המוות הכפול בשפה מצד האובייקט ( ליפול משרשרת המסמנים ) ומצד הסובייקט ( השפה נושאת אותו בין מסמניה ) , בהיותו קשוב למוות הזה שמדבר בגוף, וכפי שעולה מסיפורו של האנליזנט . חרדה או יראה זו מבקשת לעצמה שֵׁם, ידע ושלוש מילים : "אתה כבר שָם", כפי "שהישות 29 או במונחים היא שָם, במובן של היות הקשור באי-היותו" כדברי היידגר, 31 אלה 30 [ . . . ] "בלא-מודע זה מדבר" . של לאקאן : "אתה זה", או "זה מדבר", שלוש מילים שיכולות להיאמר על ידי "זה" אנושי שמחזיר משהו מהצורה 32 של ...
אל הספר